IOT -אינטרנט של הדברים, מתפתח במהירות בזכות החישנים הזולים שמצוידים בתקשורת, והיכולת (בעקרון) להרכיב מהם מערכות עצמאיות בצורה גמישה עם סף כניסה נמוך, חלומו של כל מפתח. הטכנולוגיה רצה לפני היישומים, מציגה אפשרויות דמיוניות גם ליחידים חסרי תשתית, מזרימה כמויות אדירות של נתונים, ושמה על השולחן הצעה שאי אפשר לסרב לה: קבלו יותר בפחות כסף. ברור שבמצב הזה אפשר לצפות לתנופה גדולה ומספיק להסתכל על חיישני התנועה, צילום ומיקום שבתוך הסלולרי שלנו כדי להבין שחלקה כבר פה.
הבעיה במצב החדש הזה היא שפע הנתונים הפרטניים -הביג דטה. למקימי מערכת יש שתי אפשרויות להשתמש בזה:
(1) האפשרות של השימוש הישיר המוגדר מראש. נניח – מעקב על המרחק וקצב הליכה, בעזרת חיישן שמיועד למעקב תכנית אימון אישית;
(2) איתור תופעות מענינות חדשות. בדוגמא הנ"ל של חיישן אימון אישי, זה יכול להיות איתור דפוסי התנהגות שמבשרים נשירה לעומת דפוסים אינדיקטיביים להתמדה והצלחה.
היכולת השנייה, לגלות תופעות חדשות, עושה את כל ההבדל בין מכשיר פונקציונלי בלבד בנוסח שמהנדסים יודעים מימים ימימה לאפין לתכנן ולהקים, למכשיר בנוסח החדש, שנוצר בשיתוף בין מהנדסים למומחי מידע, שיש לו תכונה נוספת, הוא מסוגל להוליד שימושים נוספים על גבי אותה תשתית, עם אופק עסקי רחב.
IOT מאפשר הקמת שכבת מידע כזאת מעל מכשירים רגילים, זה הכל... למהפיכות יש רציונאל פשוט.
